גזר דין בתיק ת"פ 13 - 2 - 14116

1.       בהכרעת הדין, שניתנה בעקבות הסדר טיעון שנעשה בין הצדדים, הורשעו הנאשמים בביצוע עבירות ברימון הלם, כמפורט להלן:

(א)     הנאשם מס' 1:

(1)      החזקת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיפים 144(א) רישא בצירוף סעיף 144(ג) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977;

(2)      נשיאת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא בצירוף סעיף 144(ג) לחוק העונשין.

(ב)     הנאשם מס' 2:

(1)      החזקת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144(א) רישא, בצירוף סעיף 144(ג) לחוק העונשין;

(2)      ביצוע עסקה אחרת בנשק, עבירה לפי סעיף 144(ב2) בצירוף סעיף 144(ג) לחוק העונשין.

2.       על פי המתואר בכתב האישום, הנאשם מס' 2 ואדם אחר, פאדל שמו, סיכמו להיפגש בתאריך 7.1.2013 לצורך ביצוע עסקה ברימון הלם, במסגרתה, כך סוכם, ימסור הנאשם מס' 2 לפאדל את הרימון. באותו יום עצמו, שוחחו הנאשם מס' 1 ופאדל בטלפון, וסיכמו שפאדל ימכור נשק לנאשם מס' 1.

          באותו תאריך, 7.1.2013, פגש הנאשם מס' 1 את פאדל ועוד שני אנשים, ופאדל והשניים האחרים הציעו למכור לנאשם מס' 1 נשק תמורת סך 12,000 ש"ח. עוד באותו יום, שוחח פאדל עם הנאשם מס' 2, וקבעו להפגש כדי לבצע את העסקה ברימון ההלם.

          בסביבות השעה 16:30 פגשו הנאשם מס' 2 ואדם אחר שהיה עמו את פאדל. הנאשם מס' 2 מסר לפאדל את רימון ההלם, ופאדל נכנס למכונית, שהייתה נהוגה על ידי הנאשם מס' 1. פאדל והנאשם מס' 1 נסעו מהמקום, אך זמן קצר לאחר מכן נעצרו על ידי המשטרה.

3.       על חלקו בפרשה המתוארת לעיל, ופרשה נוספת בה פאדל השליך רימון הלם בחצר בית מגורים מסוים, נדון פאדל ל- 12 חודשי מאסר בפועל, ועוד שישה חודשי מאסר על תנאי. לשאלתי השיב בא כוח המאשימה, כי לא הוגש ערעור על גזר הדין.

4.       בא כוח המאשימה, הדגיש בטיעונו את חומרת העבירות שבוצעו על ידי הנאשמים, ואת הצורך בענישה מרתיעה. לדעת בא כוח המאשימה, מתחם העונש ההולם נע בין שנת מאסר לריצוי בפועל ועד 4 שנים לריצוי בפועל. את טיעוניו סמך בא כוח המאשימה על פסק הדין שניתן בע"פ 1323/13 רך נ' מדינת ישראל (2013), ולדעתו יש לגזור מפסק דין זה גזירה שווה.

5.       באי כוח הנאשמים עמדו על נסיבותיהם האישיות של הנאשמים. לנאשם מס' 1 אין הרשעות קודמות, ולנאשם מס' 2 הרשעות קודמות בעבירות של גרימת חבלה חמורה, תקיפת שוטר ונהיגה תחת השפעת אלכוהול.

          בא כוח הנאשם מס' 1 תאר את אורח החיים הנורמטיבי של הנאשם מס' 1 ואת העובדה כי עמד לשאת אישה, אך נישואיו נדחו משנעצר בעקבות הפרשה המתבררת לפני. אף בא כוח הנאשם מס' 2 עמד על נסיבותיו המקלות של הנאשם מס' 2, ולטענתו, העבריין העיקרי היה דווקא פאדל.

          לדעת באי כוח הנאשמים, אין מקום לגזור על הנאשמים עונש חמור מהעונש שנגזר על פאדל, ולדעת שניהם, בהתחשב בתקופה בה הנאשמים היו נתונים במעצר, ולאחר מכן בתקופת מעצר הבית, סבורים באי כוח הנאשמים, כי יש להסתפק בהטלת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

6.       קודם שבאתי לשמוע הראיות והטיעונים לעונש, ביקשתי לקבל תסקירי שירות המבחן בעניינם של הנאשמים.

          ניתן לומר, כי תסקירי המבחן מתארים את שני הנאשמים באור חיובי. עם זאת, ביחס לנאשם מס' 1 מצא קצין המבחן שקיים פער בין נטילת האחריות של הנאשם בבית המשפט ובין התייחסותו לאחריותו כפי שבאה לידי ביטוי בשיחתו עם קצין המבחן. בהקשר זה טען בא כוח הנאשם מס' 1, כי קצין המבחן סבר שהנאשם הורשע בביצוע עסקה באקדח, דבר שהוכחש על ידי הנאשם, ועל כן ראה זאת קצין המבחן כהכחשה מצדו.

          מכל מקום, לגבי הנאשם מס' 1 הציע שירות המבחן להטיל עליו "ענישה הרתעתית", כדי להמחיש לנאשם את חומרת התנהגותו וכדי להקטין את ההסתברות מפני הישנות התנהגות דומה בעתיד. לגבי הנאשם מס' 2 הציע שירות המבחן להטיל על הנאשם מס' 2 עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות. קצינת המבחן שטיפלה בעניינו של הנאשם מס' 2 ציינה את הקשר הטיפולי שנוצר עם הנאשם, ואת השתתפותו בהליך טיפולי שעבר במסגרת שירות המבחן בעת שהיה מצוי במעצר בית.

7.       ריבוי עבירות (סעיפים 40יג - 40יד(4) לחוק העונשין: